אני וירושלים זה ממש לא

בגדול, אני וירושלים זה ממש לא. אבל ממש. אני מתעבת אותה והיא מצידה מצדיקה את זה כל פעם מחדש. אבל אתמול, אחרי שהיא חירפנה לי את הוויז, לקחה אותי לסיבוב של שעה בתוך הרחובות הלא ברורים שלה, גמרה לי את הסוללה ושלחה אותי לחפש את החברים שלי אחרי התחברות לאינפוזיה חשמלית בדן בוטיק, בסוף היא באה לי בטוב. ואם אני וירושלים הצלחנו להעביר לילה מענג ביחד כולם יכולים. וככה זה גם עם אנשים שמאתגרים אותנו. יש אנשים שלא באים לנו בטוב, ויש אנשים שאנחנו לא ממש כוס הקפה שלהם. והרבה פעמים זה לא קשור לשום דבר שהם או אנחנו עשינו. זה פשוט לא. אבל מה לעשות שבחיים, לפעמים, מכורח נסיבות או בחירה חופשית צריך לצאת את גבולות ה"סבבה לי"? מה לעשות כשאנחנו צריכים להיות במקום שמאתגר אותנו? מה לעשות כשאנחנו חייבים לפגוש אדם שמאתגר אותנו או אנחנו אותו? אפשר להתבאס, זה לגיטימי. אפשר להשלים בפולניות עם זה "שלא בנו לפה ליהנות" ואפשר לקבוע פגישה איתי כדי לנקות את מה שצריך בינינו לבין אותו אדם/מקום/סיטואציה.