הרהורים לאמהות טריות בכלל ואמהות מניקות בפרט

אני מדברת הרבה עם אמהות טריות. זה חלק מהעבודה שלי. לעתים קרובות השיחה מגיעה גם לקשיים וחוסר הבנה של הבן זוג לסיטואציה. אני רוצה להציע כמה הצעות יעול. 1. בן הזוג הוא גבר. זה אומר שאין לו לא את הציוד הדרוש ולא את מערכת ההפעלה הדרושה כדי להבין מה את עוברת. (הוא לא טיפש, הוא לא רע, הוא לא עושה דווקא, הוא לא מתעלם. פשוט אלוקיטית לא ראתה לנכון לנפק לו רחם שחלות וציצי) ולכן את לא יכולה לצפות ממנו להבנה בלי הסבר מקיף. 2. הוא התחתן עם בן אדם ממגדר אישה שהיה נראה בסך הכל הגיוני ועכשיו הוא מוצא את עצמו עם פקעת רגשית שלא משנה מה הוא עושה הוא מסתבך ומועד. זה מפחיד, זה מלחיץ, זה שינוי (וגברים לא אוהבים שינויים) אז הוא מנסה להתעלם מזה (כמו מתלתלי האבק) בתקווה שזה יעלם מעצמו. 3. הוא מרגיש בודד מאוד בלעדיך. ואת, את נעלמת (מנקודת המבט שלו) לתוך יקום מקביל שממנו את משגרת איתותים לא מובנים לו. מה את יכולה לעשות בנידון? מה שנשים עושות הכי טוב. לדבר. במשפטים קצרים, ברורים, רצוי כאלו שרשמת על דף כמו הוראות הפעלה. את יכולה לבקש ממנו להכין לך אוכל ולהביא לך אותו (אצלינו כלל האצבע היה שאם אני פותחת את הפה לצעוק עליו הוא קודם כל מכניס פנימה אוכל. זה מנע הרבה פיצוצים כי חלק מהזמן הייתי פשוט מורעבת ועצבנית כתוצאה מכך) את יכולה מדי פעם לקחת נשימה עמוקה ולהודות לו על מה שהוא כן עושה. את יכולה לדאוג לעזרה שהיא לא הוא. גם אם זה אומר לשלם עליה. והכי חשוב את צריכה לזכור שאת האדם הזה את בחרת להיות הבן זוג שלך כי את אוהבת אותו ולחלוק איתו את תובנה הזו. אני יודעת שיש כאלו שבורכו בני זוג מכילים, תומכים, סבלניים, קשובים ושכל מה שכתבתי לא מוכר להן. אשריכן. ואם מישהי תפיק מהפוסט הזה תועלת והאווירה בבית תהיה טובה יותר, שמחתי לעזור .