סיפור אמיתי ופטתי להדהים

כשהייתי בת 16 הייתי מאוהבת עד כלות ובאופן חד צדדי לחלוטין במי שנקרא לו מ.א. אני חושבת שהוא היה הראשון בסדרה ארוכה של מה שנודע אחר כך בצחוק כ"ערבי יפה". ז"א הוא לא היה ערבי, למעשה הוא היה יליד ארצות הברית אבל הוא בהחלט נראה כמו הפנטזיה האשכנזית על הפרא המדברי האציל. תלתלים שחורים, עוד שזוף ועיניים ירוקות. ובגיל 17 כבר היו לי כל הרצפטורים הנשיים לזהות גבר יפה כשאני רואה אותו. לא ילד, לא נער, לא בחור. גבר. יחסינו התקיימו בלימבו רווי התשוקה שבו אני רוטטת רק מהמחשבה עליו והוא לא מודע לקיומי. אני חושבת שבמשך חמש השנים שבילינו באותה שיכבה דיברתי איתו אולי פעם אחת וגם זו הסתכמה ב"בוקר טוב" אקראי מה שלא הפריע לי להחיות את הרגע הקסום שוב ושוב. ואז החיים שלנו נעו כל אחד לדרכו. אני פגשתי עוד כמה אקזמפלרים לא רעים של המין הגברי, עם השנים רטטי פחות ופחות ובסוף, כמו שכולם יודעים בחרתי להתיישב עם הגירסה הגברית המשובחת מבית היוצר של הטכנומג. אבל, בלילה אפל אחד שבו שוטטתי לי במרחבי הפייסבוק העלתי באוב ובחיפוש את מ.א הזכור לטוב ובאצבעות מזיעות ולב פועם שלחתי לו הצעת חברות. הוא אישר. זה היה המקום שבו אמור להיפתח סיפור חדש בו הוא מתוודה שמאז ומתמיד הוא אהב אותי, רצה אותי, אבל חשש מדחיה ובמשך שנים עקב אחרי בסתר. ובכן, זה לא קרה. יותר מזה, אני חושדת שהוא אישר אותי אוטומטית בלי לזכור בכלל את עברינו המשותף והסוער חד צדדית. מדי פעם אני נכנסתי לדף שלו, ראיתי תמונות שלו עם אישתו, עם הילדים, בנסיעות לחו"ל ובמפגשים עם חברים...לשמחתי הסתבר שהחושים שלי בגיל 17 היו מחודדים והוא אכן הגשים את כל הפוטנציאל שראיתי בו גם מבחינה פיזית וגם מבחינת האדם שהוא צמח להיות. ואשתו נראתה לי נחמדה ומעניינת, והצילומים שלהם נראו כאילו הם חיים בשלום זו עם זה, והילדים, והחברים...בקיצור בעולם מקביל היינו יכולים להיות שכנים טובים. ואז, לפני כמה ימים קפצה לי בפיד תמונה שלו עם בלונדה. בלונדה צעירה עם עיניים רעות. (וכמובן שהכל הוא השלכה שלי לא חייב להיות בינה לבין המציאות שום קשר :) ). קפיצה קטנה לדף שלו העלתה תמונות בהם היא מתייגת אותו עם משפטי "Love is in the air" במגוון פוזות ואתרים. גוגל קטן על שמה העלה שהיא אולי סוג של גולד דיגרית חובבת, שהוא לא איש העסקים הראשון שהיא מתחברת אליו. דבר ראשון נעלבתי בשם אשתו. דבר שני נעלבתי בשמי. דבר שלישי הלכתי לעשות עם עצמי "איפה זה פוגש אותי" ואז הסתברו לי כמה אמיתות לגבי עצמי, לגבי הפחדים שיש לי כאישה לא צעירה בתוך קשר זוגי ולגבי הפנטזיה המופרכת והמוזנת ספרותית וקולנועית שחיה בי כל השנים. ובסוף בסוף שיחררתי את כל הקשרים שקשרו ביני לבין אותו מ.א ושמרתי לי רק את הזיכרון מלא החיבה מעצמי בת ה-17 ש"בוקר טוב" אחד יכל למלא את מכסת הרומנטיקה שלה לנצח נצחים או לפחות עד התאהבות הבאה, תלוי מה יקרה קודם...