אמיתות קשות

בין שאר הדברים שאני עושה, אני עוזרת לאנשים לדייק את התזונה שלהם. לא באותה דרך שתזונאית או נטורופתית עושה זאת אלא דרך מבחן שריר שבעזרתו אני בודקת האם יש אי התאמה בין האדם לחלק מהמזונות שהוא אוכל. מה שזה אומר בתכלס זה שאני עוברת על רשימה מפורטת מאוד של מאכלים ומשקאות שמתחילה ממי ברז מוכלרים ומסתיימת בשמן נבט חיטה, אחרי סיבוב ארוך במחוזות הבשרים, הירקות, הדגנים התבלינים ורוב קבוצות המזון המוכרות לאדם המערבי. על הדרך רכשתי לי ידע נרחב בשני תחומים. דרכי הכנת מזון ויחסי הציבור של מזונות. והיום אני רוצה לדבר על שני הכוכבים התורניים. הטחינה והלחם ללא שמרים. הרבה אנשים (המון אנשים) רגישים לטחינה. כן, כוכבת המטבח הטבעוני צמחוני מזרחי ופוליטיקלי קורקט היא מוצר מזון אלרגני. הכיצד? אני שומעת גבות מורמות ברחש, הטחינה? אותו אוצר של סידן של ברזל של נחושת ושל אור? הטחינה משוש ליבינו? הטחינה שאותה ילדים מקבלים מהרגע שהם מסכימים לעזוב את הציצי לחמש דקות? כן, הטחינה. הטחינה גבירותי ורבותי עשויה מלא אחר מאשר שומשום. ושומשום יחד עם סויה, חיטה בוטנים ואגוזים הוא אחד האלרגנים הנפוצים. עצוב אבל עובדה. אז למרות שאכן יש בה ערכים יפים מאוד של סידן, ברזל, סיבים והיא גם טעימה מאוד, שווה להוציא אותה מחוץ לתפריט ולראות האם יש שיפור בכל מיני דברים כמו פצעים בפנים, ליחה, אפטות, כאבי בטן וגזים. אתם עלולים להיות מופתעים. ועכשיו בואו נבדוק את ה"לחם ללא שמרים" כמעט כל מי שניסה להיפתר מקנדידה ע"י תזונה הגיע באיזה שהוא שלב למדף לחמי הבריאות בבית הטבע ושמח מאוד לגלות שם את אחד הלחמים המתפאר בכך שהוא ללא שמרים. אבל מה לעשות שאין דבר כזה? (אלא אם כן מדובר בלחם שההתפחה שלו נעשתה ע"י סודה לשתייה) כל הלחמים מותפחים ע"י שמרים. חלק ע"י שמרי אפייה, וחלק ע"י שמרי פרא. אלו הם נבגים של שמרים מסוג שונה מעט שנמצאים באוויר והם אלו שיוצרים את חיית המחמד האולטימטיבית, המחמצת. בלעדיהם המחמצת נשארת פשוט ערבוב של מים עם קמח ומעט סוכר. זהו. (ודרך אגב, בתהליך אפיית הלחם, כל השמרים לא חשוב מאיזו עדה מתים ולא יכולים להדביק אף יחד בכלום, הבעיה היא דווקא בגלוטן שבלחם) אז עכשיו אחרי שהרסתי לכם את מצב הרוח אני יכולה להתחיל את היום שלי.