מחשבות כפירה

מדי פעם עולות בי מחשבות כפירה, מה אם המקצוע שבחר בי עשה טעות? מה אם בסידור עבודה של מעלה, המלאך שאחראי על השיבוצים התעורר אחרי לילה של קוקטייל שור הבר ולוויתן על צד שמאל ולא שם לב? מה אם במחשב הגדול בספריה הקוסמית משהו הקליד את השם שלי בטעות בשורה הלא נכונה? מדי פעם חולפות בי מחשבות על שינוי אולי אהיה מזכירת מנכ"ל בחברת הייטק? אולי אכין ריבות וחמוצים לירידים כפריים? אולי אפתח פנסיון ביתי לאיגואנות שהבעלים שלהן עשו רילוקיישן ? אבל אז עולה בתוכי קול קטן אבל עקשן. "יאללה, יאללה" אומר הקול, "יאללה, יאללה" (הקול הפנימי שלי הוא קול מזרח תיכוני חסר נימוס ועידון. במקום לנאום בתנכית גבוהה הוא בוחר בערסית מדוברת) "יאללה, יאללה, אחותי. שמענו אותך, מזכירת מנכ"ל עלק, חמוצים בתחת שלי, בטח איגואנות, ממדגסקר." ואז, מגיע טלפון מאמא שהילד שלה הפסיק לפרוח, מייל ממטופל שכותב שהוא מרגיש הרבה יותר טוב, SMS ממניקה שהתינוק הפסיק לצרוח בגלל כאבי קוליק ואני מרכינה את ראשי ומסכימה שוב, להיות מה שאני. מכשפה, אבל טובה. מטפלת אייפק, אבל עם טוויסט. עד הפעם הבאה.