המכשפה מזכרון או הקוסמת מסמטת הרוקח

לכבוד פורים, לכבוד קוסמות ומכשפות, לכבוד סיפורים הזויים וניסים גלויים. סיפור מעשה אמיתי שנישמע כמו תסריט בדיוני. שבת בבוקר. ארבעה בנים בגילאי ארבע וחצי עד שתיים עשרה מקימים מהומת אלוהים במטבח. מה שנישמע כמו שידור ישיר מהכיכר בקהיר הוא לא נסיון הפיכה אלא תוצר לוואי של הכנת ארוחת בוקר. הכנת לחם מטוגן ופנקייק לא יכולה להצליח בלי דציבלים של מסיבת טראנס. אני כל כך מאומנת בסינון רעשים שלא זה מה שמעיר אותי. מתחת למהומה אני שומעת צירצור של נייד. זה הצילצול שמוקצה אצלי למטופלים. ברור לי שאם מתקשרים בשבת בבוקר זה מקרה חירום. שולפת את עצמי מהמיטה בחוסר חשק מתארגנת במהירות ויורדת לברר מה כל כך דחוף. על הצג מספר של טלפון בחו”ל. הקידומת של לונדון. אין לי מושג מי זה. שולחת SMS שמאשר שאני זמינה. מטופלת שלי יצאה לחופש עם בעלה ושני הילדים, מתקשרת כולה נסערת. אתמול הם אכלו במסעדה וכבר בערב התחילו להרגיש לא טוב. כולם עם כאבי בטן בחילות והקאות. לא מתאים להם להיות חולים בחופש. בעלה בד”כ מתנגד לכל ה”ממבו ג’אמבו ההוליסטי הזה” אבל אפילו הוא הסכים מתוך יאוש שאבדוק מרחוק מה הבעיה ואתן הוראות לטיפול. כמה מילים על בדיקה מרחוק. כמו מבחן השריר גם זו טכניקה המאפשרת לקבל תשובות של כן ולא מהגוף. אם מבחן השריר נראה משונה במבט ראשון, זה כבר נראה לגמרי כמו הוקוס פוקוס. תארו לעצמכם אדם הממלמל לעצמו שיברי משפטים ועושה תנועות מוזרות בידו. נכון שזה לא מעורר אמון. אבל עובדה זה עובד. בודקת מה הבעיה ומה גורם להם לכל הבלגן. התשובה היא לא כזו שאתם רוצים לשמוע בכלל וכשאתם בחו”ל בפרט. הם אכלו מזון מזוהם בסלמונלה. שואלת אותה באיזו מסעדה מדובר ומקבלת את התשובה הצפויה. יפנית. כן הם אכלו סושי. עכשו צריך לראות מה עושים עם זה. בודקת האם ניתן לטפל. בכל זאת זיהום בחידק סלמונלה הוא לא משהוא שכדאי לזלזל בו. מקבלת תשובה שכן. מכינה דף עם רשימה של טיפולים לכל אחד מבני המשפחה ושולחת במייל למלון. מבקשת להיות איתי בקשר לקראת הערב כדי לראות אם צריך תמיכה נוספת ובכל מקרה מזהירה שאם אין הטבה תוך שלוש שעות שיפנו לרופא. לסלמונלה יש הרגל מרגיז להיסתבך אם לא מטפלים בה בזמן. זה חיידק ערמומי ולי אין שום כוונה לעשות ניסויים בבני אדם. לפעמים, עם כל הכבוד לרפואה אלטרנטיבית צריך אנטיביוטיקה. השבת עוברת בשקט יחסי (עד כמה שניתן עם חמישה זכרים שכלואים בבית בגלל הגשם) כל שעה שעוברת צוברת אצלי מתיחות. בכל זאת יש עלי אחריות לבריאות של ארבעה אנשים. בעשר בערב הנייד מצלצל שוב. בשלב זה אני מצפה להודעה שהם מדברים מבית החולים הקרוב עם אנפוזית אנטיביוטיקה ביד. הקול בצד השני עליז באופן חשוד. הוא מזדהה כבעלה של המטופלת שלי. רק התקשר לעדכן שכולם מרגישים הרבה יותר טוב ורוצה באופן אישי להיתנצל על שקרא לי “המכשפה מזכרון”, ומעכשיו שמי שונה ל”הקוסמת מסימטת הרוקח”. אני צוחקת בהקלה ומודה לו על המחמאה. שואלת למה לא היתקשרו מוקדם יותר? “אה, זה, פשוט הרגשנו כל כך טוב שהלכנו לשתות קצת בפאב” מגיעה התשובה המצחקקת.