לפעמים שתיקה שווה אלף מילים

לאורך כל השנים שאני עוסקת בטיפול הדברים שחוויתי (בעיקר הקשים שבהם) תמיד היו בסיס לתובנות שלקחתי איתי לחדר הטיפולים. זו הסיבה שאני לא חוששת לחשוף את החיים האישיים שלי. כי לפעמים האמרה "אל תשאל חכם, תשאל בעל ניסיון" מסתברת כמדויקת. ההריון הראשון שלי הסתיים שלא כמצופה. העובר הפסיק להתפתח. אני הייתי מרוסקת פיזית ונפשית וכדי להתחיל להתאושש החלטתי לצאת לסוף שבוע של שתיקה. שלושה ימים שתקתי. לפחות כלפי חוץ. אני ושאר חברי הקבוצה. בסופו של היום השלישי, במעגל הסיום, כל אחד סיפר בקצרה מה הביא אותו לסדנה. מהיותי יצור חסר חדרים סודיים חלקתי בקצרה את הסיפור שלי. לקראת תזוזה ניגשה אלי אחת המשתתפות, שמה את ידה על הלב ושחה "אוי...אני יודעת בדיוק איך את מרגישה...גם הבת שלי עברה את זה". ואני עפתי עליה כמו שלא עפתי על אף אחד אחר במשך שנים. ולמה נזכרתי בזה היום? כי ישבה אצלי בקליניקה אישה שסיפרה לי את סיפור ההריון שלה שהזכיר אחד לאחד את מה שאני עברתי. וישב לי על קצה הלשון להגיד לה "אני יודעת בדיוק איך את מרגישה" וסתמתי חזק את הפה. פשוט ישבתי שם והקשבתי. לפני שהיא הלכה היא עצרה רגע, הסתובבה ואמרה לי: "תודה שחסכת ממני את הקלישאות". וידעתי שעשיתי את הדבר הנכון. כי לפעמים שתיקה שווה אלף מילים.