מחשבות על תסיסה

לכבוד החנוכה, האורות, הנר לי דקיק והשמרים מחשבות על תסיסה. מה בעצם קורה בבצק תמים שהיה מונח לו בשקט בקערה ברגע שפלשו אליו אורגניזמים זרים והתחילו לעשות פרו ורבו? נכון (עשר נקודות לכל מי שהשתתף בשיעור ביאולוגיה כיתה ד) הבצק תופח. מישהו שאל פעם את הבצק מה דעתו? מישהו בדק אתו האם הוא מסכים? מישהו בכלל התייחס אליו? לא ממש. אותנו עניינה הסופגניה שתצא בסוף. אותו דבר קורה עם כל מיני אירועים מתסיסים בחיים שלנו, אנשים, מקרים, טעויות, תאונות. כולם הם בעצם סוג של שמרים שמטרתם להפוך אותנו מסוג אחד של חומר גלם לסוג אחר. או אם תרצו להפוך אותנו מבורקס בנאלי לסופגניה נחשקת. אפשר להתנגד לתהליך הזה, אפשר לכעוס עליו, ואפשר לקבל אותו כפי שהוא למרות שלא תמיד אנחנו בחרנו את האיך ומתי תתרחש התסיסה הזו. חלק גדול מהעבודה שלי היא לעזור אנשים בכלל ולנשים בפרט לראות איך אנחנו הופכים את התסיסה הזו לשמפניה או לפחות למאפה שחולמים עליו כל השנה. ובתמונה בצק שהתחיל כפיצה וגמר כשבלולים פיקנטיים.