top of page

יום השואה ופרספקטיבה לחיים

אני לא בדיוק דור שני או שלישי. אין לי קרובים מידיים עם מספר כחול, אין לי זיכרון של שתיקות, אין לי חוויה של כעס או אשמה על הישרדות. לפחות לא באופן רשמי. ולמרות זאת מאז שאני זוכרת השואה הייתה חלק מהיום יום שלי. לא באופן מורבידי, לא באופן שבכל רגע זוכר ולא שוכח, לא באופן שחווה את החיים דרך הפריזמה של המוות, אלא כמין פרספקטיבה לחיים. החיים שבריריים, החיים שרירותיים, החיים לא צפויים ואין לנו שליטה עליהם. עצם האשליה שכן גורמת לנו להרבה קושי. על מה יש לנו שליטה? על הדרך שבה אנחנו מגיבים לחיים. על הדרך שבה אנחנו מפרשים אותם. על הדרך שבה אנחנו פועלים בתוכם. על הדרך שבה אנחנו לומדים מהם. ובזה צריך להשקיע את כל האנרגיה שמושקעת היום בנסיון עקר לשלוט על המאורעות. וערב יום השואה זה זמן טוב לעצור ולשאול איך אני מגיב? מה הפירוש לי למה שקורה? איך אני פועל ולמה? ומה אני יכול ללמוד ממה שקורה לי וסביבי? וזה יוצר שינוי אמיתי בחיים שלנו. וזה מה הופך אותנו לאקטיביים בתוך החיים שלנו ומונע מהם לדחוף אותנו כמו עלים ברוח. וזה הלקח שלי ממה שקרה אז, בתקופה שאין שום דרך להבין בכלים שיש לי היום.


 
Featured Posts
Recent Posts
Archive
Search By Tags
Follow Us
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square

האתר נבנה ע"י תמר ענבר
כל הזכויות שמורות לדינה דיאמנט

  • Wix Facebook page

צרו איתי קשר:
054-7600985
שדרות ניל"י 24 זכרון יעקב
ipec.dina@gmail.com

 

Success! Message received.

bottom of page