מה שאמא לימדה אותנו

בימים האחרונים הפייסבוק מתעסק הרבה עם מה שאמא לימדה אותנו. בקופיפייסט. אז חוץ מהמחווה הטקסטואלית המצורפת, תשאלו את עצמכן מה הדברים שלהם עשיתי קופי פייסט מאמא שלי שכבר לא ממש משרתים אותי? ואם יש לכן כאלו אתן מוזמנות להעזר בי כדי לעשות לזה דליט. אמא שלי לימדה אותי לאכול בפה סגור ושלא משיחין בשעת הסעודה. היא גם לימדה אותי לחלוק במה שיש לי ולא להתחשבן "האם יספיק לכולם". היא נהגה לומר שאם אני עורכת מסיבה ומתכוונת להזמין חברים, אז כדאי שגם אני אהנה במסיבה שלי, ושאין צורך להזמין אנשים אלא לשלוח את השמועה ולחכות שיגיע מי שנכון לו גם אם אני לא מכירה אותו ישירות... אבל לשים לב שנעים לי עם אלו שהגיעו. כשאני מתנדבת, אני בודקת עם עצמי למה אני עושה את זה ומשתדלת להיות שם בשמחה והבנה של הגבולות שלי ושל אחרים. לאור האירועים האחרונים, הכוללים קופי פייסט, אני מציעה לכל אחד לבדוק מה בדיוק לימדו אותו ומה בדיוק הוא למד. זה לא אומר להתעלם מאנשים עם צרכים מיוחדים. זה אומר להכיר בזה שלכולנו יש צרכים מיוחדים, חלקנו מסוגלים וצריכים לפעול כדי למלא אותם וחלקנו צריכים עזרה. ישנם אנשים עם צרכים מיוחדים שמשתוקקים כל כך להשתייך לקבוצה, ויש כאלה שלא, וחשוב להתחשב ברצונות שלהם ולא לכפות עליהם את הרצון שלנו להרגיש שאנחנו "אנשים טובים". אנשים עם צרכים מיוחדים אינם נדירים, חריגים, או זרים. הם בסך הכל רוצים את מה שכולנו רוצים: להרגיש טוב עם עצמם.